#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תלא. אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם. 1) מה הדין ומדוע 2) כיצד טרף חלקו של אחד מהם הרי כולם צריכים לפרוע חוב אביהם? 	"1) לרב אותה חלוקה בטלה וחוזרים חולקים בשוה מן הנשאר, דס""ל שיש ברירה שהחלק שהגיע לכל אחד לאחר חלוקה הוא החלק שהיה ראוי לו משעה ראשונה ועדיין תורת יורשים עליהם, והחוב מוטל על שני היורשים בשוה <sup>רל</sup>.<br>לשמואל האח שנטלו ממנו הפסיד דס""ל דאין ברירה לומר שזה היה חלקו מתחילה, אלא תורת לקוחות עליהם וכלקוח שלא באחריות דבההוא הנאה שהוא לא מקבל אחריות על של חבירו גמר ומקנה לו חבירו שלא יקבל אחריות עליו.<br>לרב אסי לפי' א' ברשב""ם מספקא ליה אם יורשים הם או כלקוחות שלא באחריות ולכן מקבל רביע מהירושה בלבד, ויכול לתת לו או בכסף או בקרקע, כי להצד שהוא כלקוח פטור לגמרי, ולצד שהוא כיורש ס""ל לרב אסי שכיון שיכול לטעון שאם הבע""ח היה בא אלי הייתי נותן לו מעות לכן יכול לתת מעות לאח שטרפו לו, ובזה נחלק על רב דס""ל שלא יכול לטעון טענה זו. לפי' ב' ברשב""ם וכ""כ התוס' יקבל כל מה שמגיע לו, אך רביע בקרקע ובנוסף רביע במעות דמספקא ליה אם יורשים הם ומגיע לו חצי בקרקע או כלקוחות באחריות ומגיע לו חצי במעות <sup>רלא</sup>.<br>לרב פפא ההלכה היא שבטלה מחלוקת אבל כל אחד יכול לקמץ מחלקו וא""צ לגורל. והלכתא כרב.<br>2) התוס' (ד""ה ובא) כתבו דהכא מיירי שעשאו אפותיקי, אבל לא אפותיקי מפורש שאומר לא יהא לך פרעון אלא מזו שא""כ לא היה אומר רב אסי שיטול רביע במעות שמשמע שיכול לסלק את הבע""ח במעות <sup>רלב</sup> .<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רל.  כן פירש הרשב""ם והקשה הרשב""א דאם כן קשיא הלכתא ההלכתא דקי""ל שבדאוריי תא אין ברירה והכא נפסקה הלכה כרב, וכתב שהעיקר כר""ת שביאר שרב ג""כ ס""ל שאין ברי רה וס""ל שהן כלקו חו ת באחריו ת אבל לא אחריות בדמים אלא שאם יטרף חלקו יצטרכו לפרוע לו קרקע כיורשים.
<br>רלא. והרשב""א כתב שר""ת ביאר שרב אסי פשי טא ליה דלקוחות הוו אלא דמספקא ליה אי לקוחות באחריות הוו או כלקוחות שעל מנת כן חלקו מתחילה שאם יטרף חלקו תבטל חלוקתם כיורשי ם. עוד הביא הרשב""א את גי' הגאו נים שביארו דמיירי בג' אחים ורב אסי מסתפק ג' ספיקות האם כיורשים הם או כלקוחות באחריות או כלקו חות שלא באחריות והלכך נוטל חצי מחלקו, רביע חלקו בקרקע ורביע חלקו במעות וחצי חלקו מפסיד כיון שיש צד של לקוחות שלא באחריות. והרשב""א דחה את פירושם.
<br>רלב.  והרשב""א כתב שיש מי שפירשה באפותיקי מפורש [ויתכן דס""ל כפי' השני ברשב""ם שאינו יכול לפורעו במעות[. ויש מי שפירשה בשנטל זה בינונית דא""ל שעבודי אצלך. ודעת הרשב""א שכל שבא ליטול נוטל מאיזה מהם שירצה, והוא שיש ביד כל אחד ואחד בינונית שהיא ראויה לו, שהנכסים ערבים הם, והמלוה את חבירו ע""י שני ערבים נפרע מאיזה מהם שירצה.</span>"	בבא בתרא קז. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תלב. שלשה שירדו לשום, אחד אומר בשמונים דינרים אחד אומר במאה ואחד אומר במאה ועשרים, בכמה נידון ומדוע? 	"לת""ק נדון במנה שהיא דרך אמצעית. וכתב הרשב""ם ע""פ הגהת הב""ח ששנים הראשונים סוברים שאינו שוה יותר ממאה, ודעת השלישי שאמר יותר ממאה בטלה ברוב, ושנים האחרונים סוברים שאינו שוה פחות ממאה, ודעת הראשון שאמר פחות ממאה בטלה ברוב.<br>לרבי אליעזר בן יעקב נדון בתשעים דינרים, שסבר ששוה באמת תשעים, ומי שאמר שמונים טעה והפחית עשרה מהשומא הנכונה, ומי שאמר מאה טעה והוסיף עשרה על השומא הנכונה. ועדיף לו לומר ששנים טעו קצת ולא נאמר שמי שאמר מאה הוא הצודק ורק הוא עמד על השומא האמיתית וכל השאר טעו. ועדיף לומר שהשנים הראשונים קרובים לאמת ולא לומר שהשנים האחרונים קרובים לאמת שתפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת.<br>לאחרים מחשבים כמה יש בין המרבה לממעיט דהיינו ארבעים ומוסיפים מזה השליש על השומא הפחותה דהיינו שמונים ועוד שליש מארבעים שהם סה""כ תשעים ושלשה דינרים ושליש דינר. שהם סוברים שזו השומא האמיתית וטעו כל אחד מהשנים הראשונים בשלשה עשר ושליש דינרים, והשני היה צריך לומר מאה ושש ושני שליש אבל ירא להוסיף כל כך. ועדיף לומר שהשנים הראשונים קרובים לאמת ולא לומר שהשנים האחרונים קרובים לאמת שתפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת.<br>רב הונא פסק כאחרים, ורב אשי אמר דאין הלכה כאחרים, וכתב הרשב""ם דלרב אשי הלכתא כת""ק <sup>רלג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רלג.  והרא""ש  (סי' ג)  הביא פסק הרי""ף שהלכה כת""ק.</span>"	בבא בתרא קז. - קז:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תלג. המוכר לחבירו חצי שדה בדרום 1) מה נותן לו ומדוע 2) מה עוד מקבל עליו וכמה טפחים הוי? 	"1) שמין את חצי השדה שבדרום,ונותן המוכר ללוקח קרקע בשדהו ואפילו בכחוש כנגד אותם הדמים, דדלמא דמי חצי שדה אמר לו, ויד הלוקח על התחתונה <sup>רלד</sup>.<br>2) מקום הגדר ולא התבאר רוחבה. מקום חריץ ששה טפחים. מקום בן חריץ שלשה טפחים. ועוד טפח בין חריץ לבן חריץ.<br>- <span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>רלד.  כן פירש הרשב""ם, והרשב""א הסכים לפירוש הראב""ד שנותן לו המוכר את החצי הדרומי שהרי חציה שבדרום אמר, אלא שאם צד דרום הוא כחוש מקבל הלוקח יותר מחצי שדה בצד דרום כדי שיקבל שווי חצי שדה, ואם צד דרום הוא משובח, יקבל הלוקח פחות מחצי שדה.</span>"	בבא בתרא קז:		
